Category Archives: Notes

תמבל

את זה,  זה זה החום. היא הצביעה לעבר המדף העליון בו היו מונחים זה לצד זה בכפיפה משפחת תיקי עור בגווני חום בהיר נוטה לאזורי הכתומים.

הוא הביט לעברה, תמה, או קי, הימני כן?

כן, היא אמרה והשפילה מבטה, יש לי תיקים- אני לא מוזרה– היא אמרה במענה לשאלה שלא נשאלה.

מה? הוא שאל בצעקה כשהוא מייצב עצמו על סולם תלת שלבי

זה היה תיק, היא חזרה בהרמת טון בודד

כן אני יודע, החום, הימני אני מביא– הוא ענה בלקוניות מודגשת בגסות

שתי נשים מבוגרות הסבו מבטן לעבר השקט המדומה שהופר

לא משנה, לא הבנת– היא סיננה בחזרה

מה לא הבנתי?! הוא נפגע- הנה החום- יפה יפה לא?!

הוא החל לרדת מהסולם, הוא הגיע לשלב הראשון- היא אמרה: אפשר לראות? הוא נתן לה מבט כועס, עוד שלב אחד היא לא יכלה להמתין? חשב לעצמו, הוא הוריד את זה בשבילה לא?!, כמובן ענה בחוסר חשק, היא לקחה את התיק לידה, מיששה את העור, זה עור אמיתי? ,שאלה

הוא ענה שלא, היא חייכה.

היא החלה לבחון את מערך הרוכסנים של התיק, פתחה את כל הרוכסנים ואז סגרה את כולם בשיטתיות מופגנת.

זה אלף אלף- אין כזה בכל הארץ

היא שלחה לעברו מבט ספקן

יש בצבע אחר?

שתי הנשים ממקודם התקרבו אל המוכרן ואליה בצורה לא נעימה

אפשר לראות? אמרה אחת מהן, זו עם השיער המחומצן- ותוך כדי משכה את התיק מהדלפק לידיה המצלצלות

אז אז יש בצבע אחר? חזרה בשנית

רגע אבדוק, יכול להיות שנשאר במחסן– הוא הוציא מכשיר פלאפון מכיסו והחל לתקתק מספר-  הוא המתין למענה

טוב, אתה יודע מה, אחזור אחר כך– הוא לחץ על מקש לביטול השיחה – והחזיר ב: “אין בעיה

היא החלה בפסיעה לכיוון היציאה

כשהיתה שלושה צעדים מחוץ לחנות הסבה מבטה

איזה טמבל, סיננה, והביטה לעבר שלט החנות: תיקים עם ט’- טמבל

——————————
כתיבה בסגנון בוקובסקי- ללא סאבטקסט

דיומא

שטוטגרט, הוא קרא לעברה ושלף את הדרכון מכיסו האחורי.

ארזת לבד? כן

מישהו ביקש ממך להעביר משהו? לא

אני שואלת את זה מכיוון שיכול להיות שמישהו ביקש ממך להעביר משהו שיכול להיות אסור בטיסה. טוב אבל לא.

תודה, תמשיך לדלפק

-הוא החל לצעוד לעבר הדלפק הימני, זה שקרוב לחבלים שבמרכז הטרמינל, הוא ספר עשרה צעדים מלאים ועוד צעד בודד חצוי.

הנה הכרטיס, עשיתי צ’ק אין בבית, אבל לא הצלחתי להדפיס את הודעת האישור. עוד רגע אדוני, כבר נראה מה אפשר לעשות

-הוא החל לתרגל עצירות נשימה בכדי להוריד את קצב פעימות ליבו

הנה, אני רואה, 15F- ליד החלון, תודה

-הוא לקח את התדפיס הממוחשב, אסף את תיקו לחיקו והחל לצעוד לעבר המעבר הלבן, הוא החל להרגיש לחץ מתגבר ברקתו הימנית, הוא הביט לעבר השעון, הוציא את מכשיר הטלפון שלו מתיקו וחייג לשוב למספר האחרון.

אבי, אני בפנים. יופי יש לך עוד חצי שעה לשרוף, תקנה משהו לאכול ותקרא עיתון, איפה היא? היא תפגוש אותך במטוס. היא יודעת איפה אני יושב? היא תמצא אותך. [ניתוק]

-הוא הביט שוב בשעון, הכניס את הטלפון לתא הקדמי של תיקו, רכס אותו וניגש לבית הקפה המאולתר שבקצה הרחוק ליד החלונות הגדולים

אספרסו קצר בבקשה

-לאחר חצי דקה הוא לגם מהמשקה החם, הוא הרגיש צינה מלטפת את עורפו, הסב מבטו לאחור ולא הבחין בדבר, הביט בשעונו, התיישב על כסא מתכת מפלסטיק והחל לעלעל בעיתון שהושאר על השולחן העגול עם שארית כריך מנוילן למחצה. [צילצול]

הלו? [נשימה] אתה פה? כן, ואת? אני בפנים, הכל בסדר? כן, הבאתי הכל [ניתוק והוצאת הבטריה ממכשיר הטלפון]

דימיון

קרוייף! בוא הנה! צעק לעברי גבר עם שפם עבות, קמטים רבים, סנטר כפול וגוון עור כהה.

הסבתי מבטי לאחור, בכל זאת עמדתי בתחנת רכבת והוא יכל לכוון דבריו לאדון אחר, הוא קרא שוב-

קרוייף אני מדבר אלייך!- אתה מדבר אלי? אמרתי, ברעש ובהמולה קולי נבלע- הוא יכל לראות רק את תנועות פי- הוספתי במחוות אצבע לעבר פני.

הגבר המשופם החל לצעוד לקראתי תוך כדי שהוא שורך אחריו כלב קטן שפרוותו מדובללת בצבע לבן-

קרוייף, אמרת שתביא לי את המזוודה- איפה היא?! הרים את קולו אלי.

אדוני, אין לי מושג על מה אתה מדבר, אני חושב שאתה טועה, לא קוראים לי קרוייף ואני לא יודע על איזה מזוודה אתה מדבר.

קרוייף, אל תיתמם, מלאני דיברה איתך אתמול וקבעתם שניפגש בשלוש ותעביר לי את המזוודה, עוד מעט הרכבת יוצאת- איפה המזוודה!

במצחו החלה תכונה ומעט רוק הצטבר בזוית פיו-

אדוני, שוב, אין לי מושג על מה אתה מדבר ואני צריך ללכת-

ניסיתי להתקדם לכיוון המדרגות הנעות, הוא גרר את כלבו מולי ופקד עליו שב! – הכלב התיישב

אני הרמתי מבטי אליו ואל מצחו הקמוט.

אדוני, אתה לא חושב שאתה מגזים? שאלתי

קרוייף, אם אתה חושב שזה יעבור לך בשקט, אתה טועה.

אני צריך את המזוודה הזו ואתה צריך לתת לי אותה- הסבלנות שלי נגמרת קרוייף והרכבת יוצאת בעוד ארבע דקות.

אדוני, אני באמת לא יודע איך אני יכול לעזור לך אבל אני חושב שאתה מתבלבל, שמי לא קרוייף, אני לא יודע על שום מזוודה ובטח שלא מכיר שום מלאני

קרוייף, אין לי זמן למשחקים האלה, הוא השתעל, ידו השמאלית ספגה מיטה חיידקים שפרץ  מפיו וידו הימנית חשפה אקדח קטן הנעוץ במותניו- באמת שאין לנו זמן קרוייף- הוא אמר בטון אחר ובאיטיות מורגשת.

טקסט פוליטי נחמד

Helichrysum sanguineum-
טקסט שכתבתי בהקשר של יום הזיכרון, קורבנות והקרבה
זהו טקסט פוליטי נחמד
הוא קורץ בין השורות
ומעורר קצת נשכחות

 

זהו טקסט פוליטי נחמד
לא מאיים ולא מתלהם
הוא קצת נוסטלגי וכזה מחמם

 

זהו טקסט פוליטי נחמד
הוא משתדל ללטף בפסיקיו
הוא מתאמץ לחבק עם בתיו

 

זהו טקסט פוליטי נחמד
הוא מזכיר ת’אויב ומכווץ את ידו
הוא מרעיד את קולו ומרים מבטו

 

זהו טקסט פוליטי נחמד
מחזק ת’מורשת ועומד בצפירה
מניף את הדגל ומדביק מדבקה

 

זהו טקסט פוליטי נחמד
הוא נמצא שם איתך
ואני פה לבד

מתומן

∞   אני אוהב את הצנימים הכמעט שרופים

הם מתפרקים ומפזרים הרבה פירורים
אבל הם הכי טעימים
הם הכי מוצלחים כאשר הם נקטפים מהפלטה במוצאי שבת

∞   מקלחת של ערב כשהאור כבוי היא פיסה של שקט,
וזה לא משנה כמה רעש יש בחוץ,
או איזה יום מטורף היה לפניה,
בפנים, בחושך מרגישים רק את הטיפות החמות ואפשר להתרכז בעצמך ובשדים

∞   אני אוהב לנקות את הקומקום מאבנית,
זה הקסם היחיד שאני יודע לעשות
מפזרים מעט מלח כישופים
מרתיחים עד ביעבוע
ושופכים
טה- דאם !!

∞   בדרך חזרה לירושלים הסתכלתי מבעד לחלון,
אנשים היו בפקק והתרגזו,
חלק שרו לרדיו
ואני התפלצתי

∞   הרגעים הארוכים שהיו לי עם אבא אלו היו בנסיעות לאזכרות לסבא וסבתא,
אלו היו ימים שהתחילו לפנות בוקר בהשכמה רכה, נסיעה שמתובלת בשינה לא סדירה, פיהוקים ליד הקבר
ומבט משתאה באבי שמחייך אלי מתחת לשפם.

∞   אחות של אבא אמרה לי שהשפה התחתונה שיש לי מאוד דומה לזו של אבא, בול כמוהו.
מאז ברגעים שקטים, מול מראה אפופת אדים
אני פותח חלון לשפה התחתונה ומסתכל עליו

∞   הדבר היחידי שאני בטוח בו הוא שאני מרגיש אי ודאות

∞   פתאום גדלתי ואתה לא כאן

Memorial Day / יום הזיכרון

משום מה חשבתי שכדאי שאני אלך לים אתמול בערב, אז הלכתי ונכנסתי למים וחיכיתי לצפירה וקצת בכיתי ושחיתי והיה לי קר והיה לי עצוב ובאיזה שהוא רגע חשבתי שראיתי משהו ודיברתי ושתקתי וחיכיתי ודיברתי על עצמי ולא רק, גם אלייך.

ואז היתה הצפירה, ואני מנסה להחזיק את עצמי לא ליפול אולי בעצם כן ולנסות לעמוד והגלים מכים בי ואני פשוט רוצה לישון לברוח להיות איתך והגלים מכים בי וקר לי וחם לי ואני מוצף..

וכל כך כל כך מתגעגע לשמוע אותך קורא לי, חובבי חובבי הכל יהיה בסדר אל תדאג

אז כן דמעות מציפות אותי עכשיו וכן אני בעבודה אז אני צריך להתאפק אבל אתה כל כך חסר לי כל כך חסר לי החיבוק ממך הנשיקה, אתה חסר לי.

אתה הרגעת אותי תמיד עזרת ותמכת בי תמיד כל הזמן בכל שעה בכל יום, אבא אני מתגעגע המון.

[נכתב ביום הזיכרון תשס”ו 2006]

say congratz- i’m AIDA 2 certified freediver

Aharon Solomns and I in Eilat [Sep-2011]
Aharon Solomns and I in Eilat [Sep-2011]
Many thanks to the great Aharon Solomons: a true gentleman and a great instructor- www.freedivers.net

The last few days i had the pleasure to be coached by Aharon in Eilat.

with his wise guidelines i got to new achievements that i have never even considered them as an option.

Thank You so much,

Hovav