Category Archives: Photography

קולקציית הדחויים

יש די הרבה צילומים שצילמתי בתקופה האחרונה שלא העלתי משלל סיבות, ואני מרגיש שכן היה נכון שיקבלו את המקום המתאים במעלה המרשתת. את חלקם העלתי חלקית, או שבחרתי להעלות שוב,  כי אני אוהב את קולקציית הדחויים שלי.

קולקציית הדחויים

היא בעצם פוסט שבו יהיה אוסף של רגעים שונים במהלך החודשיים האחרונים, סתיו/חורף סוף 2016, לחלקם יש כותרת, לחלקם לא, לחלקם יש נושא משותף ולחלקם לא, רגעים, מקטעים בזמן, שחוויתי. עכשיו גם איתך.

 

Sky, no water included | שמיים בלי מים

I thankful that these is my view every evening, my sky, has no water included in it.  It pretty (awesome) even more.
The title of this post – Sky, no water included was chosen to remind myself that sometime (although it something that I usually prefer) water, and in this case wateri like things (sea, beach, waterfall, lake, snorkeling and other related places/activities, you get the picture)) i don’t need to water to enjoy nature, the world or my life.

לשמיים שלי אין מים, ואני מכיר תודה על כך שאני רואה אותם כל ערב, יפים, צבעוניים, כתומים אדומים, מלאי רגש ומשקי כנפיים, מים אין צורך להוסיף מים, הם מושלמים כמו שהם.

ההמלצות של המערכת כוללות המלצה לכתוב לפחות 300 מילים, לי זה קשה (לפעמים) ואני כותב פחות, לפעמים התמונות עבורי נהגות יותר בקול ויותר ברור, אבל לוורדפרס חוקים משלו, אז עכשיו אני מלהג בכדי למלא את הדרישה הטכנית הזו והכל בשביל לזכות באייקון ירוק של המערכת, כזה שמסמן שעברתי בהצלחה את הדרישה הזו, שלמערכת נראית מינימלית ולי לפעמים נראית מעל למקסימום.

אז בשביל לעמוד בתנאי הסף הזה אני אוסיף המלצות למוסיקה שאני מאזין לה לאחרונה >> מתחת לגלריה 🙂 .

אז נתחיל בנאצ’י נאצ’
שלפעמים אני מרגיש שהוא צועק מתוכי

וגם פה שפשוט הוא מרגש והדמעות שלו פורצות מחסומים

ועכשיו לכיוון אחר, דיקלה
שפשוט לפעמים היא מצליחה לעשות מה שאחרים מנסים, לעסות לך את הלב ברכות ובעדינות, במיוחד שהוא דואב.

ונעבור לכבישים בשביל לשמוע מה מצב הפקקים, סעו בזהירות הגשם מגיע.

אנחנו עומדים על 200 מילים, כל הכבוד לנו, נמשיך ונצליח. (כרגע אנחנו על אייקון כתום).

מזמן לא כתבתי, לא דברים ארוכים, ולא דברים בינונים, אולי זו השפעה של המציאות, בה הכל תמיד מנוגן במברקים.
ולפעמים מה שאני צריך זה לבהות בניצנוצי השמש על הגלים, בצללי ענפי העץ שמרקדים ברוח, לנשום בקצב איטי.

תנאי סף מינמלי נוסף של וורדפרס לקידום פוסט אופטימלי הוא שילוב וכמובן שצריך שהוא יהיה כמה שיותר טבעי ולא מאולץ של כותרת הרשומה:” Sky, no water included | שמיים בלי מים”. {בגלל זה הכנסתי איזכור בפסקה הראשונה – שזה המשך של התנאי}
במחשבה ראשונה זה ניראה אילוץ די מרגיז, אבל אולי דווקא זה מאפשר לניסוח וביאור של שמות הרשומות, שבדרך כלל הם די פרוזאיות ולא נהירות.

אנחנו כבר אחרי 300 מילים, וגם עם אייקון ירוק, אבל נמשיך כי אני חייב הסבר לשם הרשומה:
אז כמו שכתוב למעלה בהסבר המאולץ באנגלית, הצורך הזה במים בשביל ההגדרה העצמית שלי לדברים שהם כיף הפך עם השנים לתנאי, דברים שאין בהם מים הם לא כיפיים, או לכל הפחות , פחות.
ושלא תבינו לא נכון, דברים עם מים בבסיסם יותר כיפיים, אם מדובר ממש בצלילה כלשהיא אז זה עולה כמה דרגות כי בכל זאת מדובר במעבר לעולם אחר, שזה נהדר בפני עצמו. אבל זה לא אומר שפעילויות אחרות צריך לסנן או לקיים רק אם הם כוללות אלמנט מיימי, כי השמיים הם מים, העצים הם מים, האוויר הצלול הוא מים, הציפורים הם מים, והלפעמים אפילו הזיעה הניגרת מהמצח אחרי ריצה היא גם מים- אני מקווה שהבנתם למה התכוונתי, אם הגעתם עד לכאן, כנראה שהבנתם.

ג’יזס, 500 מילים, סחטיין.

Such Morning | בוקר שכזה

[Eng Below] לפעמים אתה מתעורר בשעה מוקדמת כי החתולה רוצה לצאת להתאוורר עם הרוח הנעימה והעדינה של הבוקר.

ואז אתה פותח את דלת המרפסת באיטיות, ובמבטך המצועף, אתה מבחין בו, יפה, מרשים, מואר, מעיר ומאיר

ירח של בוקר

Sometimes you are woken as your cat wants to freshen up in the nice gentle morning breeze.

And you are opening the porch door slowly, and with your blurry look, you notice it, beautiful, impressive, shining there.

A morning moon

שקט בסיני Some Quiet in Sinai

אז הגעתי לסיני, סיני מסתבר חיכתה גם לי וזה היה שווה.
האמת שהכרתי רק סיפורים, והחוויה כשהסיפורים היו הבילד-אפ שלה, לא איכזבה.
במילה אחת אפשר לומר שקט
למדתי על ההבדלים בין הצבעים של המים, הכחול העמוק הזה הוא כשאכן האיזור עמוק, כשהמים בצבע טורקיז זה בגלל שוניות האלמוגים שנמצאת מתחת.
אבל סיני היא הרבה יותר מזה, ביקרנו בדאהב, הייתי שם שלושה לילות יפים שהרגישו הרבה יותר (מהכיוון הטוב)
שינרקלתי, נחתי, אכלתי, שתיתי, עישנתי וחוזר חלילה
היה נהדר, מים צלולים, דגים צבעוניים ושקט
שני הצילומים האחרונים הם מהחזרה לארץ
 בפעם הבאה, סיני עם גו-פרו

נסיכי הוואדי

במשך שני עשורים שאני מבקר בוואדי ליד בית הורי, בתחילה ביקורים תכופים ומאוחר יותר קצת פחות, שמתי לב למסדר מלוכה מסוג שונה, ואם לדייק מסדר של מאחרי מלוכה, אלו הם נסיכי הוואדי.

התחלתי לרדת לוואדי (בירושלים זה תמיד או לעלות או לרדת) כמתבגר, שנים קסומות של זעם, בכי והורמונים. סימנתי לעצמי מקום, כמיטב היונקים (חרטתי את שמי על סלע, מה חשבתם?), ופקדתי את הסלע שלי לפעמים פעם ביום, בשבוע, בחודש, בשנה, אבל תמיד מצאתי את המקום שלי, עם הסלע שלי, ועם עמדת הקריאה, הקשבה, צפייה הכי טובה בוואדי.

התקופה היתה שנות התשעים המאוחרות, צילום דיגיטלי נכנס לתמונה רק בחיתוליו, ואני התחלתי לאסוף אותם, רגעים שעצרתי ובעזרת התמונה נצרתי.

בכל פעם הצלחתי למצוא מישהו חדש, מישהו להתפעל ממנו, להתגאות שהצלחתי לתפוס אותו בעדשה, להתלהב שהוא גר לידי ולחכות לפגישה הבאה.

זה התחיל עם גירית, היינו בשוק (הזדמנות טובה לשלב שלעתים קרובות הייתי הולך עם בן דודי), הצלחנו לתפוס אותה מפוקסלת לחלוטין בפורמט שקר כלשהו של קוויקטיים (שאני מנסה לאתר את הקובץ האבוד ואם אצליח אעדכן בפוסט), אבל קרובה יותר משילד ירושלמי יכול לדמיין. זה המשיך עם חסידות ועגורים שעפו להם מעל הראש שלנו והתרגשנו לשמוע את משק כנפיהם כל כך קרוב.

היו שועלים, והנסיכים הבלתי מעורערים שפני הסלע שהצליחו להתרבות בצורה מרשימה ולהנות משמש ירושלמית של בוקר שנים ארוכות וטובות, היו כבשים ועיזים שבאו לבקר עם רועה ערבי, עד שבנו את החומה. בז אחד ועורבים שדיגמנו ולימדו אותי להבדיל בינם ובין עקעקים שגם הם כאן. מיני זוחלים, חיפושיות, צב ועכבישים ואפילו להקת כלבי בר שבערבות השנים העירייה הצליחה לחסל, בעצם הרבה מבעלי החיים שהיו בוואדי היו מאוימים ע”י השריפים מכיכר ספרא, להקת הכלבים היפה והמרשימה שחייה חיי משפחה מלהיבים, הגירית המדהימה, השועלים, ואחרים כולם הבליחו ונעלמו בחסות העירייה.

גולת הכותרת של הוואדי בשנים האחרונות הם היעלים, בעבר בגיל הוצאת רשיון הנהיגה הצטרפתי לחברים ללימודים ונסענו יחד ליער צפוני לוואדי שם ראינו להקת יעלים (והתלהבנו כגברים צעירים מפג’רו כחולה), אבל אצלי בוואדי זה משהו שלא היה, עד לשנים האחרונות.

גם עופות וציפורים נוספים היו, חוגלות, שלווים, ציוצים לא מוכרים, ובעיקר שעות על גבי שעות של הקשבה, הַשְׁקָטָה, ישיבה במקום אחד עד שהרגליים נרדמות מעקצצות ומתעוררות.

הוואדי הזה סיפק (ועדיין מספק) לי נחמה, משענת וליטוף, מכריח לנשום כשאני שוכח איך, ולקום מהמיטה כשאני מתחבא בה.

נסיכי הוואדי הם אותם בעלי חיים שאיפשרו לי רגעים שלמים של חסד ואהבה, להתבונן, לדמיין ולשמור עמוק בפנים פיסות של זיכרון. הם לא זכו למלוכה וכהונתן תמיד הרגישה קצרה מדי, אבל זו שושלת הכהונה בוואדי, ואני רק יושב בצד וכותב לי זיכרונות, דמיונות וביניהם.

הלכתי לפני כמה ימים שוב, המצלמה יותר טובה, ירדתי לבד והיה שקט וטוב, את הסלע שלי לא הצלחתי למצוא , במקום זה כתבתי תמונה בת עשרים שנה במילים.

אין פה בדיוק פואנטה, יש כאן ניסיון לתפוס רגע במילים, אולי במילה ואולי בשתיים, הקשבה והתבוננות.

בדרך חזרה, כשהסבתי מבטי לאחור, שמתי לב לביישן הזה, שצפה בי כותב מילים לטלפון, במקום ללטוש בו מבטים, אז כנראה שהשריפים לא המיתו כלייה מוחלטת.
בדרך חזרה, כשהסבתי מבטי לאחור, שמתי לב לביישן הזה, שצפה בי כותב מילים לטלפון, במקום ללטוש בו מבטים, אז כנראה שהשריפים לא המיתו כלייה מוחלטת.

 

 

From the lab to a freedom life| The amazing story of dozen happy bats

The amazing story of one dozen bats starting with the sad reality of bats in Israel, Every year hundreds of bats are being experimented on  in Israeli laboratories.
This is the story of a dozen bats that gain the opportunity to gain their freedom back.
Please like Israeli new bats sanctuary FB page

Please give a hand and help on their headstart project